מאת: עברי שי, כיתה י-13

הרצאתו של מרדכי קרמניצר במסגרת יום זכויות האדם

ביום שני (4.3.2024), התכנסנו, כל תלמידי התיכון, ליום שיא בנושא זכויות האדם. זה  היה יום לימודי ומעשיר, והוא נערך במתכונת מיוחדת ושונה משגרת הלימודים הרגילה. זוהי השנה השלישית שאירוע כזה, יום שיא סביב נושא זכויות האדם, מתקיים בבית ספרנו. במהלך היום, הקשבנו למרצים שונים, בנושאים מגוונים מאוד, לפי בחירתנו. כל ההרצאות, מן הסתם, עסקו בנושא זכויות האדם, אך כל מרצה בחר להתמקד בזווית אחרת של הסוגייה. כמו כן, ההרצאות התקשרו לנושאים אקטואליים ועוררו שיח בנוגע לאירועים במדינה בשנה וחצי האחרונות, כמו הדיון סביב התוכנית להחלשת מערכת המשפט, סוג המנהיגות שאנו רוצים במדינה בהקשר של מחדל השבעה באוקטובר, הדיון על המוסריות שנדרשת בניהול מלחמה גם בתנאים בלתי-אפשריים וכו'. כל המרצים היו בעלי זיקה לתחום זכויות האדם, החברה הישראלית, מאבקים חברתיים וכד' ונתנו גישות שונות ומעניינות לנושא החשוב. 

לדעתי, נושא זכויות האדם הוא נושא חשוב מאוד, מפני שעצם קיומו של השיח סביב הנושא מאפשר לנו לשאול את עצמנו שאלות קשות על התנהלותנו בחברה. אני סבור כי העלאת שאלות מסוג זה היא הבסיס לקיום חברה טובה, מתוקנת ומיטיבה עם אזרחיה, כי החשיבה הביקורתית ששיח כזה מעודד היא הדרך היחידה להגיע למסקנות שתנענה אותנו להשתפר ולשפר את החברה. לפיכך, אני חושב שיש להשקיע מאמץ רב בהנחלת הנושא, וקיום יום שיא בנושא זכויות אדם הוא צעד מבורך.

אני בחרתי להקשיב, בין היתר, להרצאה של מרדכי קרמניצר. קרמניצר הוא פרופסור (אמריטוס) למשפטים באוניברסיטה העברית, ועמית בכיר במגוון תוכנית לחקר הדמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה. קרמניצר מאמין בגישת הדמוקרטיה המהותית (או הדמוקרטיה הליברלית), לפיה אין די בשלטון המתבסס על הכרעת הרוב על מנת להגדיר מדינה כדמוקרטית (זוהי דמוקרטיה אלקטורלית), אלא יש לבחון האם ערכיה של המדינה הם ערכים דמוקרטיים, כלומר החלטות השלטון מגלמות ערכים של חופש, שוויון וכיו"ב (ראוי לציין בהקשר זה כי בשבוע שבו שורות אלו נכתבות ישראל ירדה במדד הדמוקרטיה, לראשונה מזה עשרות שנים, מ"דמוקרטיה ליברלית", הקטגוריה שבה נמצאות מדינות שישראל שואפת לעמוד לצידן, ל"דמוקרטיה אלקטורלית", לצד פולין, ברזיל ועוד).

בהרצאתו, קרמניצר פרס בפנינו דפוסי פעולה של מנהיגים פופוליסטיים. מנהיגים פופוליסטיים, למשל, מרבים להיתלות במסרים שטחיים ולהימנע משיח על תפיסות עולם מקיפות. כמו כן, מנהיגים פופוליסטים מתקשים להודות בהפסד בבחירות ומבקשים לטעון כי מדובר בגניבה של הבחירות. לפי קרמניצר, מנהיגים פופוליסטיים לעולם לא יתנו לגיטימציה למתנגדים שלהם, ובדרך כלל יתייחסו אליהם כאל סוג של מגפה שיש למגר.

קרמניצר הסביר כי מנהיגים פופוליסטיים נוהגים להיתלות בבחירת הרוב, אך להימנע ככל האפשר מלהתמודד עם סוגיות קשות ומרגעים בהם הם ידרשו לגלות מנהיגות. המנהיגים הפופוליסטיים יבקשו לתגמל לטובה את קבוצת התומכים המשולהבים ביותר שלהם (הבייס) ולעיתים קרובות יקבלו החלטות שמציגות סדר עדיפויות לקוי לטובת אותו בייס. מאפיין בולט של מנהיגים פופוליסטיים, לפי ההרצאה של קרמניצר, הוא קבלת החלטות שעשויות לשרת את הבייס שלהם בטווח הקצר אך לגבות מחיר כלכלי, חברתי, או אפילו ביטחוני בשלב מאוחר יותר.

כמובן שמדינה לא יכולה להתנהל במצב של כלכלת בחירות תמידית, מפני שמערכות המדינה צריכות תכנון ארוך טווח והחלטות שלוקחות בחשבון את העתיד. מכאן שמדינה תחת הנהגה פופוליסטית תקרוס בעת משבר. למרות שקרמניצר השתדל לא לדבר בפירוש על המצב בישראל ולהתמקד בדוגמאות מהעולם, כל מי שהקשיב לו הבין מיד את החיבור למצב במדינתנו. כפי שכולנו ראינו, בשבעה באוקטובר מרבית מערכות המדינה קרסו. לצד שורה של מחדלים ביטחוניים ומודיעיניים, צרמו גם מחדלים שתוארו כקריסתו של השירות הציבורי. חוסר היכולת של מערכי התמיכה הנפשית להתמודד עם הביקוש הגדול, הטיפול הלוקה במפונים, היעדר היחס למשפחות הנעדרים ועוד שורה של מחדלים נראים כמו תוצאה של הזנחה רבת שנים של השירות הציבורי (ויש שיטענו גם לגבי השחתתו).

קרמניצר אמר בהרצאה שלו: אם הייתי צריך לנסח סלוגן לדור שלכם, זה היה: 'הטובים לפוליטיקה'. בשנים האחרונות אנשים, ובפרט צעירים, מתרחקים מפוליטיקה, אבל אנחנו כחברה לא יכולים להרשות לעצמנו שהזירה הזאת תופקר. המדינה צריכה להיות מנוהלת בידי אנשים שאפשר לשאת אליהם עיניים, ולא בידי אנשים שרוב האזרחים מתביישים בהם. הכנסת חייבת לחזור להדר המכובד שהיה לה פעם… (אין מדובר בציטוט מדוייק, אך השתדלתי להביא את רוח הדברים). זה מזכיר את הציטוט: "הפוליטיקה היא עניין רציני מדי בשביל להשאירו בידי פוליטיקאים." (שארל דה גול).

לסיכום, יום זכויות האדם בכפר הירוק היה יום מעשיר, לימודי, מרענן וחווייתי וההרצאה של מרדכי קרמניצר הייתה מרתקת ועשירה בידע.