אליפות בנשמה
אולימפיאדה בצל המלחמה
מאת: מאור שחורי
כיתה: י"ב3
באמצע התמוז, כשדגלי הקיץ נישאים אל־על (כדברי המשוררת), נישאים גם דגלי מדינות העולם בפריז בחגיגות המשחקים האולמפיים המתקיימים כהלכה. המשחקים המתקיימים מידי ארבע שנים מעלים על ניסם את חדוות הספורט ותרבותו, משוש חמש־הטבעות. אולם השנה, בולטת מכולן הטבעת הצהובה – אשר בוהקת מתמיד, דואגת להזכיר לכולנו את 115 חטופינו השבויים בעזה למעלה משלוש מאות ימים.
מרגש אפוא לראות את הדגל שלנו רקום על חליפות משחק, מונף על מפרשים בים, או אפילו מורם בגאון מתוך קהל הצופים בתחרויות. בייחוד בשנה כזו, כשטובי בנינו ובנותינו נלחמים ונופלים בעבור הדגל, והוא מושפל ומומך ברחבי העולם במופעי אנטישמיות – עצם ההנפה וההרמה היא ניצחון רוחנו.
בנוסף לניצחון הרוח, המשלחת הישראלית המונה השנה 88 מתחרים בענפי־ספורט שונים, מייצגת אותנו בכבוד רב ומסבה לנו רגעי גאווה ובורחנוּת מהמציאות בישראל. דרך כוכבה של המשלחת והיא השיגה במהלך שבוע המשחקים הראשון שש מדליות אולימפיות – הישג שטרם נצפה בישראל. הזוכים: הג'ודוקא פיטר פלצ'יק זכה במדליית ארד; ענבר לניר ורז הרשקו זכו במדליית כסף בתחום הג'ודו, ארטיום דולגופיאט בתרגיל קרקע (התעמלות מכשירים) ושרון קנטור בגלישת רוח זכו גם הם במדליית כסף ; תום ראובני זכה במדליית זהב בגלישת רוח. (סיכום ביניים)
להווי ידוע שהמשחקים האולימפיים הם לא עוד אירוע ספורט כי אם אירוע לאומי. כל זכייה, ואף השתתפות ישראלית באשר היא, מעוררת גאווה לאומית־ישראלית. השנה התחושה מתעצמת. מעל לשלוש מאות ימים שרבים בעולם מנסים להדיר ולהחרים את ישראל, היא ניצבת איתנה כאחת המדינות ואף זוכה בהישגים שמרבית המדינות אינן זוכות בהם. העמידה החזקה של המשלחת הישראלית, גם אם היא כרוכה באבטחה כבדה, מחזקת את רוחו של כל ישראלי הצופה במשחקים – ישראל עודנה על המפה כנגד כל הלחצים והסיכויים.
על אף שאמירה זו כבר נשמעת כקלישה, חשוב להגיד כי הספורטאים במשלחת מייצגים את הפנים היפות של ישראל. ניתן לחשוב שזירת הג'ודו הפכה פתאום לזירת הסברה לתפארת. כאשר בערוצי החדשות בעולם מוטים מנרטיבים כאלה ואחרים, ערוצי הספורט משדרים את הפנים האמיתיות של ישראל באופן ישיר: הכבוד לצד הנחישות, הניצחון הבא עם האנושיות.
אנחנו מאחלים הצלחה רבה לכל הנציגים במשלחת, מברכים את אלה שהתחרו, וחלקם שזכו, ומודים על רגעי נחת וגאווה שהסבתם לנו.