במהלך חופשת הקיץ קראתי את הספר "לא בלי בתי" מאת בטי מחמודי. הספר מבוסס על סיפורה האמיתי של בטי, אמריקאית שהתחתנה עם ד"ר סייד בוזורג מחמודי, איראני-אמריקאי בשנת 1977 ולהם בת משותפת, מהטוב. שנות נישואיהם הראשונות עברו בנעימות ובהרמוניה עד שב1984 אחד מקרובי המשפחה של בעלה שכנע אותו לבוא עם משפחתו הגרעינית לחופשה בת שבועיים באיראן. 

באוגוסט של אותה שנה הם הגיעו לאיראן, בטי וביתה התקבלו ביחס מחפיר ומזלזל אך התנחמו בעובדה שהעניין זמני ויימשך רק שבועיים. ככל שימי הביקור התקרבו לקיצם, בטי הפצירה בבעלה לסדר את כל העניינים לקראת הטיסה חזרה אך זה הפתיע אותה והודיע לה כי הם נשארים באיראן, לתמיד.

המשך הספר מגולל את החוויות הקשות שעברו בטי ומהטוב בזמן שהותן כבנות ערובה באיראן עד שהאם מחליטה שלא ימשיכו לחיות כך ומתכננת לברוח משם ביחד עם ביתה וכך מתואר כל סיפור ניסיון הבריחה שלהן בפרטי פרטים.

זהו ספר מרגש, מרתק, עוצמתי ומעורר השראה, החושף אותנו לסיפורים הקשים המתרחשים בעולמנו ומוציא אותנו מהבועה של החיים שלנו והצרות שלנו ונותן לנו פרופורציה. בנוסף הספר נכתב על ידי בטי, שהיא עברה את הסיפור הזה על בשרה, כך שבמהלך הספר הקוראים עוברים את כל החוויות שהיא עברה ביחד איתה במהלך הקריאה. הספר מכניס את הקוראים לסערת רגשות וגורם להם לחוש הזדהות עמוקה עם בטי וביתה ולא ניתן להתנתק ממנו עד שמסיימים לקרוא את כולו בבת אחת.

הסיפור של בטי ומהטוב מלמד איך ומדוע אסור אף פעם לאבד תקווה, שתמיד צריך להאמין, שגם ברגעים הכי חשוכים וכשנראה שאין פתרון והגענו ל"יעד הסופי", תמיד קיימת אופציה לצאת מהמצב, אם ננהג באומץ לב ובתושייה ורצון ולא נוותר ונמשיך להאמין ולפעול למען עתיד ומצב טוב יותר. 

על כן, אני ממליצה לכם בחום לקרוא את הסיפור מעורר ההשראה והמרגש הזה, שילמד אתכם שגם כשהכול נראה אבוד, תמיד יש תקווה ותמיד יש דרך ושבסופו של דבר אם נאמין ונרצה, אין זו אגדה. 

מאת: לורן יודיצקי

כיתה: יב'3

לעוד המלצות