אילת - מא' ועד ת'
עושים שמיניות
מאת: יעל צמרת יב'2
יום וחצי לפני הטיול השנתי לאילת, שכבת יב קיבלה הודעה שהמסע השנתי – לו חיכו כשש שנים, ועל אודותיו שמעו רבות מכל מי שזכה לעבור אותו – יתבטל. שנות התיכון הרצופות תלאות, שכללו מגיפה עולמית, מבצעים מלחמתיים ובשנה האחרונה מלחמה שאנו עוד בעיצומה הן קריאה להשתוקקות לסיום שגרתי, רגיל של התיכון שלנו. לא בקשנו לעצמנו סוף מרשים או מפואר – אלא רצון לתחושת תיכון רגילה, כל עוד אנו יחד זה עם זה ולא פזורים ברחבי הארץ (ומחוצה לה) במגוון דרכים ומסלולי חיים. הטיול השנתי האחרון הוא אבן דרך בחוויה המשותפת שלנו כשכבה. על כן, הצפנו את רן ארז, ראש ארגון המורים, בבקשות רבות להחריג את הטיול מעיצומי המורים ובכל זאת להוציא אותו לפועל. לבסוף, ברגע האחרון, קיבלנו הודעה חוזרת כי הטיול הוחרג וכך נפתחו שלושת הימים שלפנינו, בשעה 6:00 בבוקר בכפר, ממנו נסענו לכיוון אילת. בדרך, כל קבוצה עצרה לטייל במספר מוקדים – בנחל חווארים, בהר צפחות ובקניון שחורת. שלושה מסלולים שפתחו את החוויה המדברית של הימים הקרובים. לאחר ההליכה בשבילי המסלול המשכנו אל 'בית השאנטי', מרחב מרהיב ביופיו ובערכיו, המספק "מקלט חירום" לנוער בסיכון, הפותח את דלתותיו לנערים בכל שעות היממה, ומשמש כבית דואג, מטפל ומעורר תקווה והשראה. סיירנו במקום, שמענו אודותיו ומשם נסענו אל המלון והאכסנייה, אליהם הגענו בעת השקיעה, והתארגנו ליציאה אל הטיילת. הלכנו לכל אורכה של הטיילת האילתית השוקקת חיי לילה. בסופה של ההליכה המתינו לנו שתי יאכטות, עליהן שטנו במשך שעתיים על-פני הים האדום – ובחירת המוזיקה לשייט בידינו.
קמנו אל היום השני, אותו פתחנו בצעידה במסלול שבחרנו מראש, מתוך ארבעה מסלולים שונים. לאחר ההליכה הארוכה בחום ובמדבר, נסענו ישירות אל הים הצונן. שם קיבלנו שנורקלים וציוד, וצללנו לתוכו. צפינו בשלל דגים וחיות ים להנאתנו, ומשם המשכנו לזמן חופשי באזור הטיילת, אותו העברנו כאוות נפשינו עד לנסיעה אל חוות הגמלים. לקראת ערב הגענו אל מתחם אירועים מרשים, שם אכלנו את ארוחת הערב, וחגגנו לתוך הלילה. תחושות הסוף והסיום היו מהולות בהרגשה כי יש עוד כל כך הרבה מה להספיק, לחוות, לראות, וכי עוד לא מיצינו את חווית התיכון שלנו ואת היחד-המשותף. את החוויה בחוות הגמלים סיכמנו בהשמעת המנון הכפר ובצעקות "שמיניות", אשר בהדהודן עברנו אל היום השלישי.
התעוררנו אל שרב כבד מאוד – שלמרבה המזל תרם לנו ב"חממת חמשת החושים". שם קיבלנו מגש-צינור ארוך עם ירקות חתוכים, ובאמצעות 'תנור שמש' בישלנו את הירקות. בעוד הירקות מתבשלים, טיילנו בין גינות התבלינים ועצי התמר, ושמענו על החקלאות בחממה. על אף תרומת החום הכבד לארוחה שהכנו, הוא מנע מאיתנו להמשיך אל המסלול המתוכנן. על כן, לשמחתנו, הפתרון היצירתי שהצוות הציע היה נסיעה ליטבתה ואכילת גלידה, כדי להקל על החום. המשכנו משם אל מכתש רמון ואל תצפית מרהיבה, ומשם – נסענו הביתה.
שלושה ימים, שהמאבק הנחוש לקיימם היה שווה כל רגע. טיול שנתי אחרון, מסע שכבתי אחרון, רגשות מהולים בעצב על הסוף ובשמחה על החוויה העוצמתית שזכינו לעבור.