עונת פריחת האנטישמיות

מאת: מאור שחורי

כיתה: י"א/3

זה שנים לא ראינו כזו אנטישמיות נרחבת בחוצות ערי העולם, ביניהן ערי המערב הנאור. אך דבר אחד אפשר להסיק מכך – האנטישמיות תמיד הייתה ותמיד תהא. האנטישמיות שנדמתה לנו רדומה יחסית בשנים האחרונות, פתאום התעוררה למשמע מרעומי מטוסי צה"ל בעזה.

קשה להאמין למראה מופעי האנטישמיות הרבים במיוחד אחרי המתקפה הרצחנית שפקדה את ישראל בשבעה באוקטובר, אחת הזוועות האיומות ביותר שידעה ישראל על כל שנות עצמאותה ומלחמותיה ששׂבעה. מאות מרצחים מרצועת עזה פשטו אל עבר ישראל, חצו את גדר הגבול, פרצו את שערי הקיבוצים והיישובים וכה פרצו את שערי הגהנום והתפתים על יושבי העוטף והסביבה. 

אין דם בלבבי ומילים בפי שיכולים לנסות להכיל ולהביע את עוצמת האימה שפקדה את היושבים ביום שבת ההוא. את החיל והרעדה מהמוות הממשי, את חוסר האונים והביטחון, את האימה. וליבי חרב עוד יותר לנוכח 1400 הנרצחים וההרוגים שידיהם חפות מפשע ונרצחו בידי פועלי טרור שידיהם מגואלות בדם, שדמם קר, שאינם מבחינים בין תינוקות, נשים, גברים, קשישים – תאוות הרצח והדם מניעה אותם.  ולא די להם בטבח אזרחים, אלא גם יותר מ-240 חטופים נמצאים בידי אותם טרוריסטים, בַידיים הרוצחות והאכזריות.

תחילה, המתקפה המזעזעת והאיומה הזו הציגה לעולם את פניו האמיתיות של חמאס – ארגון טרור רצחני ומתועב. אך בהמשך, בעת שהלחימה של צה"ל בגבולות רצועת עזה גברה, התחילו לעלות קולות רבים ברחבי כל העולם, קריאות נגד ישראל ו-"שחרור פלסטין". תמונות חורבן הופצו מעזה ופתאום תמונות הזוועות שהחמאס המיט בישראל קטונו ונדחקו מטה וכה דעת הציבור העולמי, ורק צמחה ועלתה האנטישמיות.

אנשים רבים מרחבי העולם, רחוק-רחוק מזירת המלחמה, מתבטאים באופן נחרץ כנגד ישראל, כנגד יהודים, מעודדים את פעולות חמאס ותומכים בטרור. בחודש האחרון נתקלנו בתקריות חמורות נגד יהודים ברחבי העולם אשר לא נראו שנים. סימון בתי יהודים במגן דוד במקומות שונים, ניסיון פשיטה על מטוס ישראלי ברוסיה, קריאות נאצה נגד יהודים ועוד אירועי אלימות והשחתה נוספים. ובכלל, אנחנו עדים לשיבוש חיי היהודים ברחבי העולם ותחושת עוינות ופחד אשר מציפה את הרחובות. 

לדוגמה, באתר הארגון CST, שמטרתו להגן על הקהילה היהודית בבריטניה, דווח ב-3.11.23 כי בארבעת השבועות מאז המתקפה של חמאס נרשמו לפחות 1019 דיווחים. זוהי גדילה של 537% דיווחים מאותם ארבעה שבועות בשנה שעברה, וגדילה ב216 דיווחים מסך כל הדיווחים של ששת החודשים הראשונים של השנה הנוכחית. נתונים אלה מדאיגים ומוסיפים לכאב הגדול המלווה אותנו משבעה באוקטובר.  

כאשר ראיתי שגלעד ארדן, שגריר ישראל באו"ם, נואם כאשר עונד טלאי צהוב על בגדו, הופתעתי. לא יודע אם לטובה או לרעה, אך הופתעתי.  מחד גיסא, לחמאס מטרה דומה לזו של הנאצים – השמדת העם היהודי, ובמקרה זה, גם חיסול מדינה ישראל, המדינה היהודית היחידה. ולזאת נוספת גם תמיכה נרחבת בעולם לטובת הטרור של חמאס וישנם גילויי אנטישמיות רבים. מאידך, אני צופה בו מישראל, מדינה יהודית, בעלת צבא חזק, כשאני בעל זכויות מלאות וביטחון. אך לבסוף הבנתי שזה הדבר הנכון לעשות, ולאו דווקא "ביזוי השואה" כמו שרבים כינו את מעשה זה. 

מובן שמתקפת שבעה באוקטובר אינה מתקרבת לממדי השואה וקשה להשוות בין המקרים, אך בכל זאת, אנחנו נמצאים בעת שונה, במציאות שבה מהדהדים שקרי החמאס בכל העולם, אנחנו צריכים להוציא את האמת לעולם ולא יקשיבו לנו אם לא נצעק ונזעזע. 

לחזית ההסברתית יש אופן פעולה משלה:  מי שצועק הכי חזק הוא צודק. ואנחנו רואים בשבועות האחרונים שחמאס מרבה "לצעוק", לפרסם ידיעות כוזבות ותמונות מזויפות, והעולם מכיל ומהדהד אותם עד שקולנו נטמע בתוכו. לפיכך, לעניות דעתי, הקישורים של ארדן לשואה בנאומו חשובים. ההסברה לעולם כיצד הוא טועה ביחסו למלחמת חמאס-ישראל, באמצעות ראי היסטורי מזעזע, היא דרך להסביר את הדברים באופן שיכול להשפיע. ההסברה היא חזית מרכזית למלחמה באנטישמיות, ואסור בשום אופן לזנוח אותה. 

ענידת הטלאי הצהוב שעליו האמירה "Never Again" היא לדעתי פעולה הסברתית חשובה. היא לא נוצרה על מנת לבזות את השואה או כדי להשוות את מצב היהודים, אדרבא, ענידת הטלאי מסמלת בעבורי כיצד על אף שהתפתחנו כאומה, העולם נשאר מאחור – העולם מערער על הזכות של ישראל להגן על עצמה רק כי היא מדינה יהודית, תקריות אנטישמיות מתחוללות ברחבי העולם רק מפני שמדובר במלחמה בין ישראל לחמאס. הרי אם מדינה ריבונית אחרת הייתה מותקפת ברצחנות כזו, על ידי ארגון טרור, לא היה קול אחד שקורא לטובת "הצד השני", הייתה התאגדות כוללת לשם חיסול אותו ארגון טרור. וישראל, על אף שהיא נלחמת בארגון טרור ועל אף שהיא לוחמת תחת דיני המלחמה – מקבלת גינויים רבים ברחבי העולם. ישראל לא נלחמת באזרחים אלא בארגון טרור רצחני שמאיים על האנושות כולה. 

עם האנטישמיות הגוברת והעולה ברחבי העולם, המאמץ ההסברתי גם צריך לעלות ולהכות בה. כשתושבי מדינת ישראל מקבלים אזהרה מהמטה לביטחון לאומי שעליהם לשקול את חיוניות נסיעתם למדינות זרות לאור האנטישמיות שמתעצמת בעולם, זוהי מציאות אחרת. מציאות שאי אפשר לשתוק בה. ועלינו לא לשתוק, עלינו להילחם גם בחזית ההסברתית – ולנצח.