דרך חדשה
לפעמים צריך לומר שלום
אירוע הפרידה מד״ר קובי נווה, או בשבילכם סיסקו / מיקה רוטברט י״א12
איך ניתן לסכם כמה עשורים בעמוד אחד, איך ניתן לסכם עשייה של אדם כה מיוחד, יחיד במינו? קרה לכם פעם שידעתם שאתם לא מוצאים מספיק מילים לתאר את גדולתו של מישהו, שנשארתם בלי המילים הנכונות, כי לא משנה מה תגידו זה פשוט לא ישקף עד כמה הוא באמת אחד בדורו? מאז ומתמיד אני כותבת ותמיד מבטאת את אשר על ליבי בקלות, והיום, לראשונה, אני לא מוצאת את המילים המדויקות, את אלו שיספיקו בכדי לתאר איש נפלא זה. אחרי שמילאתי במשך שנים אינספור כתבות שסיפרו על העשייה של סיסקו גם אני נפרדת בעצב, כלא מאמינה….
מעל לחמישה עשורים נתן סיסקו את נשמתו לכפר הירוק. חמישה עשורים בהם הכפר היה חלק כה משמעותי מחייו, כמעט כל עולמו – מהשכם בבוקר ועד לשעות הקטנות של הלילה, בברד, בשרב, בימי הקורונה וגם בשעות מצוקה ומלחמה, עמד ד״ר קובי נווה סיסקו בראשו של הכפר הירוק.
הוא התחיל כתלמיד פנימייה בגיל 13 ומאז לא הצליח לעזוב את הכפר הירוק שהפך לבית שני עבורו, היה למדריך הפנימיה ומנהלה וכבר מעל לשני עשורים בהם הוא מכהן כמנכ״ל הכפר הירוק. בשנים האלו הפך הכפר הירוק מבית הספר החקלאי ברמת השרון, לבית הספר למצוינות וחדשנות, כזה ששומעים עליו בכל העולם ושמו הולך לפניו. על כך כולנו חייבים תודה גדולה לאיש הזה, שהיה בעל חזון ודאג להגשימו עבורנו ועבור הדורות הבאים של תלמידי הכפר.
בשבוע האחרון לחודש יוני נערך בכפר הירוק האירוע האחרון בשורת אירועי הפרידה מסיסקו. בשעת ערב נהרו אל הכפר עשרות המוזמנים לאירוע החגיגי, שנערך בחדר האוכל שהפך לרגע לאולם אירועים יוקרתי כמוהו לא נראה.
לאירוע הגיעו כל המי ומי, משר הביטחון בני גנץ בוגר הכפר הירוק שגם עלה לנאום מילות פרידה, איילת שקד שעלתה גם היא לברך בזום, חברי דירקטוריון הכפר, יקירי הכפר הירוק וכאלו שתמכו לאורך השנים, הגיעו גם מבוגרי הכפר, ראשי הנהגת ההורים, מרבית הצוות החינוכי, הצוות העובד בכפר הירוק וכמובן גם משפחתו וחבריו הקרובים של סיסקו היקר.
לחלק האומנותי עלו התזמורת הסימפונית של הכפר הירוק לנגינת שתי יצירות וכמו כן ילדי המשפחתונים עלו גם הם לשיר ולרקוד. נאומי הפרידה היו גם של אריה קוגן – שיהיה ממשיך דרכו של סיסקו, יושבת ראש הנהגת ההורים, עליזה בשור – לשעבר מנהלת בית הספר השש שנתי וכמובן שאחרון עלה לנאום סיסקו שנאומו ריגש עד דמעות.
את נאומו סגר סיסקו בציטוט מתוך המנון בית הספר:
"זה הכפר שבו גדלתי הירוק כל השנה
זה הכפר שבו אהבתי אהבה ראשונה,
זה הכפר שבו מצאתי, בו מצאתי את ביתי,
גם אם עוד ארחיק ללכת את רוחו אשא איתי".
זה הרגיש כל כך נכון ומתאים באותו הרגע, כאילו שורות אלו נכתבו עליו, במיוחד בשביל האירוע.
וכמו כן גם הכפר הירוק יישא בליבו לנצח את דמותו ורוחו של סיסקו, כי לא משנה לאן ירחיק ללכת הוא תמיד יהיה עבורנו סמל חי ונושם לרוח הכפר הירוק.
