ראיון עם מנהל הפנימייה אנדריי בוסלוב – להכיר את האדם שמאחורי התפקיד

מאת: מלודיה אלפרן

כיתה: י"ב 9

נפגשתי בבית ספרנו עם אנדריי, מנהל הפנימייה, לשיחה שמטרתה להכיר אותו קצת יותר לעומק, מעבר לתפקיד ולמשרד. מטרתי בראיון זה הייתה לשוחח עימו על הדרך שהובילה אותו לתפקיד ועל הדרך שבה הוא תופס את תפקידו כמנהל הפנימייה. אנדריי הגיע לבית ספרנו כמעט במקרה. לאחר שהשתחרר מהצבא, הוא שלח את קורות החיים שלו, דרך מכרה בקבוצה ארצית, וכך הגיע לכפר הירוק. כיום הוא בשנתו התשיעית בכפר. במשך שש שנים שימש אנדריי כמדריך בפנימייה, ובמהלך תקופה זו ליווה וסיים שני מחזורים. במקביל לעבודתו כמדריך, החל ללמד היסטוריה. כיום הוא מורה להיסטוריה בתיכון כבר חמש שנים, ובמקביל אף חינך כיתה.                                                                                                                                                  לפני מספר שנים נכנס לתפקיד סגן מנהל הפנימייה, ובשנה שעברה, התקדם לתפקיד מנהל הפנימייה, אותו הוא ממלא עד היום.

כעת אציג מספר שאלות אשר שאלתי את אנדריי ואת תשובותיו

–  האם לנהל פנימייה זאת העבודה שתכננת תמיד לעסוק בה, או שזה בעצם תפקיד ש'התגלגלת'  דרך החיים?

" לא, אף פעם לא חשבתי שאגיע לתחום החינוך, אף פעם לא הסתדרתי ואהבתי את בית הספר. זה לא היה המקום האהוב עליי, אהבתי את המרחב מחוץ לכיתה, את השטח והעשייה. התגלגלתי ממש במקרה לתפקיד הזה, אני אוהב את מה שאני עושה. התפתחתי לעולם החינוכי איפשהו בתפקיד הצבאי. בתור מפקד על לוחמים, כאשר אתה מקבל פקודים שהם חסרי תקווה, חסרי חלום, אתה חייב לפתח בהם ציפיות ואמון. את מה שעשיתי בצבא אני מצליח לעשות גם כאן בפנימייה ובבית הספר. מה שקשור להוראה בהיסטוריה ובחינוך, ראיתי שיש פה בכפר משהו שאני אוהב, שחושב שאני טוב בו. החניכים פה מספרים לי שכיף להם שאני איתם. אני מצליח להגשים את עצמי, את החלום שלי בתוך התפקיד הזה. זרמתי עם החלומות שלי ועם מה שאני אוהב, ועם מה שעושה לי טוב. ככה העצמתי את עצמי בחינוך הפורמלי והבלתי פורמלי."

–  תוכל בבקשה להציג את התפקיד שלך כמנהל פנימייה, מה התפקיד דורש?

" מנהל הפנימיה זאת עבודה שהיא מסביב לשעון כל השנה, אין חופשות, אין חגים, אין סופי שבוע. האחריות היא כוללת. כל יום יש תלמידים בפנימייה, אין מצב בו אין אף אחד בפנימייה. גם בחופש הגדול, גם בחופשות הקצרות והארוכות. אני אחראי על זה שחניכים יהיה היכן לישון, ואוכל כרצונם. כאשר לא נוח להם במיטה אני צריך לדאוג שהיא תהיה נוחה, כאשר האוכל לא טעים אני צריך לדאוג שיהיה להם טעים. אני צריך לוודא שהתקינות של החדרים שלהם תהיה מיטבית ומקסימלית. אני צריך לוודא שטוב להם מול הצוותים והקבוצות שלהם. חלק מהחלומות שלי מול הפנימיה הם מקומות שאני רוצה שכל חניך יבקר בהם עד סוף י"ב . אני אחראי על תחום הלימודים שלהם ועל כך שישיגו בגרות מלאה. יש לי שלושה ילדים שהם ביולוגים שלי, ועוד שלוש מאות שמונים וחמישה ילדים רב גילאים מכיתות ז עד י"ב  שגם להם אני דואג כמו לילדיי."

–  מה הדבר שאתה הכי אוהב בעבודה שלך ? 

" הדבר שאני הכי אוהב בעבודה שלי הוא שאני מצליח להגשים חלומות גדולים, ולהשפיע על הרבה מאוד ילדים והרבה משפחות. אין שום דבר כמעט שמגביל אותי לזה. בין אם זה לאפשר לילדים חוגים שאין סיכוי שהם היו יכולים לאפשר לעצמם אותם בבית, או לשלוח ילדים לאליפויות אירופה בתחרות פוטבול של נבחרת ישראל מול נבחרת איטליה. לכפר יש חלק משמעותי במימון.

אני שמח להביא חניכים לאין ספור התנדבויות ולדעת שכל שישי שהם נשארים פה, אני יכול פעם אחת להוציא אותם לטיול של יומיים עם לינה ביער של קק"ל, פעם אחרת להוציא אותם להתנדבות חקלאית בדרום או בצפון. אני מאושר שאני יכול להשפיע על החברה הישראלית ועל עוד הרבה משפחות."

–  מה האתגר הכי גדול בתפקיד שלך?

" אחד האתגרים זה ניהול זמן מול הבית ומול הפנימיה. הפנימיה היא הרבה יותר גדולה ומאוד חשובה. תמיד יש מתח עד כמה אני צריך להיות נוכח בבית, כי הבית נמצא בתוך העבודה ועד כמה אני יכול להכניס את הדברים שקורים בתוך העבודה אל תוך הבית. בסוף, מצב הרוח והאנרגיות בהכרח משפיעות על הקשר הזוגי ועל הקשר המשפחתי. 

אתגר נוסף, זה באמת לא לוותר על אף אחד מהצעירים, ולהביא את כולם לנקודת הסיום עם בגרות מלאה, עם חוויות בונות ומעצימות. זאת זכות גדולה לאפשר לילדים להוביל פרויקטים ברמה הלאומית. יש ילדים בפנימיה שהם מובילים פרויקטים בעמותות אזרחיות, שאין סיכוי שהם היו עושים אותם בביתם, ללא המעטפת הלוגיסטית שהכפר יודע לתת להם. כאן הם מקבלים את הביטחון ואת התקציב, ואומרים להם לכו תגשימו חלומות."

–  אם היית יכול להעביר מסר לתלמידים בפנימייה, מה הוא היה?

" הייתי רוצה לומר להם, להמשיך לחלום ולהעז, שימשיכו להגשים את החלומות של עצמם ולהציב לעצמם יעדים, שכרגע נראים בלתי אפשריים, כי בעוד שנה הם יגידו תודה על כך שהם הגשימו את החלום הזה. בנוסף הייתי רוצה לומר להם שאני תמיד לצידם ואתמוך בם. אני תמיד אתן להם את הכלים שימשיכו למצות את עצמם."

– בשנים האחרונות המדינה הייתה כולה בטלטלה קיומית. לפני 6 שנים בקורונה ובהמשך כבר 3 שנים במלחמת חרבות ברזל ושאגת הלביא. עד כמה השפיעו כל האירועים על הנוער בכפר?

" המצב המדיני והעולמי השפיע מאוד על התלמידים, הוא טלטל והפחיד… אני יודע שזה משפיע גם היום, זה משפיע על הצוות החינוכי, על ההורים ועל ילדיהם. הרבה מאוד אנשים חיים בפחד קיומי, הם לא יודעים מה יוליד יום, אם תהיה התקפה חדשה או מבצע חדש. האפשרות הניתנת לתלמידים לעזור לעצמם ולזולת, היא התנדבות. תלמידנו התנדבו באילת בעבודה חקלאית, וזו הייתה פעולה ספונטנית מכאן ועכשיו. אני מאמין בהזדמנויות שניתנות לתלמידים, כי אין כמותם.ן."