בעקבות "המסע לפה"

שם: מאור שחורי

כיתה: י"ב3

תחילת הסתיו, ירושלים על כל הריה, סמורת אורנים וברושים, וחרובים פורחים ואלונים ותאנים וזיתים ושלל שיח ועץ לבלי שם – הנוף הירושלמי העתיק, בכל הדרו. לצד אחד השבילים, בחורשי ירושלים, ראיתי עץ אורן באיבו, עומד גא וזקוף, משלח שורשיו תחת מחטי אבותיו, וראי הוא לי. 

"המסע לפֹה", כך כונה המסע בן ארבעת הימים לירושלים רבתי שאליו יצאה שכבת י"ב. מסע שעסק בזכרון השואה, הגבורה והתקומה. אמנם לאור המצב הביטחוני בארץ, תוכניות המסע צומצמו ממסע כלל־ארצי, למסע באזור בירושלים, אך איכותו ומשמעותו לא נפגעו. ביקרנו בחוצות יד ושם, מוזיאון היהודי הלוחם בלטרון, הר הרצל, שמענו הרצאות ועדויות ועברנו סדנאות העוסקות בשואה בפן ההיסטורי ובפן האישי. אחרי שנות קורונה, עיצומים ומלחמה, מה טוב היה לצעוד במסע הזה יחד עם חבריי לכיתה, החוויה הקבוצתית הפכה את זה המסע למשמעותי ובעל ערך מוסף.

המסע התחיל, באופן סמלי, ב27 באוקטובר, יום האבל הרשמי של מדינת ישראל לטבח שבעה באוקטובר. יציאתנו למסע, מאות בני נוער במדינת ישראל, כשנה אחרי האסון הגדול ביותר שאירע לעם היהודי מאז השואה, הייתה מלֻווה אפוא בתחושת שליחות וגאווה. אמנם תחושת הניצחון לא הייתה באוויר, אך תחושת הנצח הייתה מורגשת, נצח העם היהודי והתקומה שלו ממפלות שונות במהלך ההיסטוריה. 

שיחות על אודות השואה למן שבעה באוקטובר העלו עימן השוואות למיניהן, חלקן ראויות וחלקן אינן, אך אין עוררין שלכל אירוע מקום משלו בספרי ההיסטוריה היהודיים והכלל־עולמיים. המסע הזה, בצל המלחמה, קיבל פנים חדשות, זיכרון העבר יחד עם זיכרון ההווה, תקוות העבר עם תקוות ההווה. במסע הבנתי לעומק כמה אנחנו בני ובנות מזל, לעמוד כאן במדינה עצמאית יהודית, אשר צבא חזק לה בכוח נשקו ובכוח ערכיו. הבנתי כמה העם שלנו מיוחד וכמה מדינתנו חשובה.

לאורך המסע ליווה אותי המשפט של נתן אלתרמן שכתב עוד בטרם היות לנו מדינה: "כי לא נשוב אחור ודרך אין אחרת / אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו." הביטוי "חפירות חייו" מדויק למדי. המילה חפירה היא מסמלת מעין ירידה לצורך עלייה – כמו המחפורת טרם בניין, כמו מחקר היסטורי לטובת תגליות וממצאים חדשים. אל לנו ליסוג מחפירות חיינו, כי אם ניסוג מהחפירות לא נוכל להקים בניין חדש – אל לנו לאבד את התקווה.   

"המסע לפה" חשף בפניי סיפורים חדשים, עדויות חדשות, אשר גרמו לי להבין כמה חשוב לזכור ולהזכיר, בייחוד בזמן הזה, שמספר שורדי השואה קטֵן מיום ליום. כמה חשוב להעביר לדורות הבאים את זכר הזוועות הנוראות ואת זכר הנרצחים, יחד עם סיפורי הגבורה היהודית ומורשת התקומה.  

    צילומים: דייב אלגם