זיכרון בסלון תשפ"ד

מאת: עברי שי, כיתה י'13

לקראת יום השואה והגבורה תשפ"ד, התכנסנו ביום רביעי (אחד במאי 2024) לשורת אירועי "זיכרון בסלון" שהתקיימו באותה העת, במוקדים שונים וביוזמת הכפר הירוק. בכל מפגש, סיפרו חברי קהילת הכפר הירוק, מורים, תלמידים והורים לתלמידים בבית הספר, את הסיפורים של משפחותיהם בשואה. המפגשים היו פתוחים להרשמה של קהילת הכפר הירוק וכל אחד היה יכול לבוא ולהשתתף בזיכרון בסלון.

אני השתתפתי במפגש שבו הדובר המרכזי היה יואב ירון, מורי לפיזיקה ורכז המגמה בבית הספר. בחלק הראשון של האירוע יואב סיפר לנו את הסיפור של אביו, אברהם גורודצקי ז"ל, שהיה נער בוגר בעת פרוץ המלחמה והיה הניצול היחיד מכל משפחתו. אביו של יואב נמנע במשך עשורים רבים מלשתף את בני משפחתו בפרטי הישרדותו בשואה, ולכן במפגש שמענו רק את הפרטים המעטים שיואב הצליח לאמת אודות הסיפור של אביו, ובין היתר את העובדה שהוא שרד את מחנה הריכוז פלאשוב בפולין ושוחרר על ידי חיילי הצבא האדום באמצע הצעדה ממחנה הריכוז פלאשוב למחנה ההשמדה אושוויץ. העדות כללה תיאורים קשים להכלה של זוועות השואה, ובין היתר סיפורים אישיים על מעשיו הנוראים של אמון גת, מפקד מחנה פלאשוב.

לאחר העדות, יואב פירט גם על התקופה שלאחר מכן ועל החיים אחרי השואה, על העליה של אביו ארצה והקמת המשפחה, כניצול שואה במדינת ישראל הצעירה. ילדותו של יואב וחיי כל בני המשפחה, כמו בתים רבים של ניצולי שואה, היו בצל חרדת ההישרדות התמידית שליוותה את חיי אביו. יואב הסביר לנו על הבושה שהייתה כרוכה בהיותו של אביו ניצול שואה לעומת ילידי הארץ, והסיוטים על אמון גת, מפקד מחנה פלאשוב, גם עשורים רבים אחרי השואה. כצלם עיתונות ממשלתי, אביו של יואב תיעד בין היתר הצגות בתיאטרון הלאומי הבימה, וגם את משפט איכמן, שנתפס עבור רבים כאירוע מכונן ונקודת מפנה בהרגשה של ניצולי השואה בארץ ישראל, אך לא השפיע על אביו. יואב סיפר לנו על השתתפותו במפגשים של בני הדור השני לניצולי שואה, בהם פגש בין היתר את הזמר יהודה פוליקר והשניים נהפכו לחברים טובים. כמו כן, הוא סיפר לנו על היחסים בינו ובין אחיו הגדול בצל אביו ועל התפקיד של אמא שלהם כדמות מגוננת מפני חלק מההשלכות של היותם בנים לאב ניצול שואה.

בחלק האחרון של העדות, סיפר יואב עם עיניים דומעות, שאביו, אברהם גורודצקי ז"ל, מת בשנת 2008, שמונה שנים לאחר מות אימו. יואב התנחם בכך שתקופה קצרה לפני מות אביו, הוא הספיק לומר לו שהוא מבין הכול וסולח על הכול, בתקווה שזה יקל עליו.

בשלב הבא של המפגש, התעורר דיון שהנחה יואב על החובה והזכות לספר על השואה, להעביר הלאה את העדויות ולשמר את זכר השואה. הדיון אף התפתח לטיעונים בעד ונגד המסעות לפולין, על האמונה בדת אחרי השואה, ועל ההקבלה השנויה במחלוקת לאירועי השנה האחרונה, שנראית ברורה מאליה לאחדים, ומוזילה את גודל השואה ומימדיה בעיני אחרים.

המפגש היה מעניין, מלמד, מאתגר את המחשבה ובעיקר חשוב מאוד כחלק משימור זכר השואה.