חירות עכשיו
עומדים עלינו לכלותינו
מאת: מאור שחורי
כיתה: י"א/3
"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים." השנה, חג הפסח, חג החירות, מצוין כשמאה שלושים ושלושה מבני עמנו חטופים בעזה, בלי חירות, כבר חצי שנה. איכה יראה כל אחד מאיתנו את עצמו כאילו יצא ממצרים אם ישראלים רבים עוד שם?
השנה, חג החירות אינו עוד סמל לגאולה, אלא סמל לזיכרון. זיכרון לחירות שהייתה – ונשללה.
אי אפשר לשכוח את מאות הנרצחים והחללים משבעה באוקטובר עד היום, את מאות האנשים שנגזלה מהם חרותם אך בשל היותם ישראלים. השנה, לא צריך לעסוק בגאולות עבר, אלא לעסוק בגאולות ההווה, השבת חירות מידית לכל אלה חפי הפשע החטופים בעזה. חג החירות אינו יכול להיות שלם בלי שחרורם של כולם.
הזכות הבסיסית לחירות וביטחון נפגעה בקרב רבים בעם בשבעה באוקטובר ובעקבותיו. חג הפסח,
שכולו על טהרת המעבר לחירות, אינו יכול אפוא להחגג השנה כבשאר שנים – ההגדה נדמית חסרה, האביב נראה קדחתני,
שולחן ליל הסדר אינו מלא, הלב אינו מרגיש חירותו – חג של חירות בלי חירות.
