עשור למותו של גדול התרבות הישראלית – אריק איינשטיין

מאת: מאור שחורי

כיתה: י"א/3

תאריך כתיבה: 25.11.2023

אריק איינשטיין, מגדולי התרבות הישראלית לדורותיה, שחקן זמר ופזמונאי יחיד וייחודי בנוף תרבותנו. בשם: "אריק איינשטיין" טמונים שירים ורגעים אין-קץ, כאלה שעיצבו את החברה הישראלית ככלל וכאלה שהשפיעו על כל אחת ואחת מאיתנו באופן אישי. טמונה בו הישראליות הטהורה, אהבת המולדת. טמונה בו מהות התרבות הישראלית לא פחות משהוא טמון בה. כשמאזינים לשיריו, תמיד מרגישים כי אין זו הפעם הראשונה, כמו תמיד שמענו את השירים האלה, הם נמצאים בתת-מודע שלנו, כמו זורמים לנו בדם. 

השנה, ב-26 בנובמבר, אנחנו מציינים עשור למותו בתוך מציאות המלחמה הנוראה. ובאופן כמו סמלי, אריק איינשטיין הוא אחד האומנים המושמעים ביותר ברדיו בתקופה זו. מכאן אפשר להבין את עצם פועלו ומורשתו – שיריו שהשאיר אחריו, אם ביצע ואם גם כתב, הם הפסקול הישראלי, ובימים אלה הם בעיקר נחמה ישראלית. 

אריק איינשטיין הפך לקונצנזוס בחברה הישראלית, מעין "זמר לאומי". כך האזנה לשיריו מספקת מענה חם על צורך המאזינים בתחושה המנחמת של משפחתיות ונוסטלגיה, היא מעוררת את תחושת הישראליות, את גאוות ישראל, במיוחד בימים אלה שעם ישראל מתאחד על כל עוצמותיו ויופיו. 

פיסות תרבות היסטוריות נבראו בידיו ובקולו של אריק איינשטיין ואין ביכולתי לבחור שיר אחד שמסכם את כל עשייתו. אמנם ברצוני להביא שורות משירו "קשה לכתוב דמעות" שמתארות את התחושות הקשות שעלו בי וברבים בעם ישראל מאז אותה שבת, שבעה באוקטובר: "וצל גדול יושב ממש מולך/ ענן שחור עוטף את הרקיע/ וטלטלה אוחזת את כולך/ אתה הולך, הולך ולא מגיע." השורות האלה שכתב אילן גולדהירש (לחן: ברי סחרוף) מתארות את  ממדי הזוועות שנחשפו, את הטלטלה, צער וכעס ביחד, ואת הידיעה שמה שהיה לא ישוב על כנו.