כתיבה
שיר המלחמות
שיר המלחמות / מיקה שפירא ט'3
ויגע הערב על היום השישי השלו ויהפכו אכול.
ויזעק העם הצילוני לשמי אדוני ואף מטר חרבות לא ירד לידיהם.
וחיות טרף פלשו אל העדר הסורר בלית ליל, ולא רועה יפקח עינו, לא כלב, לא ציפור, לא איש, לא אדם- כי עוון נורא רק נראה ביום הבוקר השבור אחריו.
השבעה באוקטובר.
לאן הביט המושל, סגנו, מלכו מעליו? כי כבר שלשותיהם חברו לנהל מקום אחר, לא כאן.
לא בארץ חלב ודבש, כי נשכחה היא בעיניו.
גופות ברחוב משקות דם המכבים לעיני הלוחמים ההולכים בדרך.
כי רק הם יצילו אותנו רק הם, לא מלך, לא נסיך, לא כוכב. רק הם ואדוני.
