יום העצמאות ה- 75, לא כמו שקיוויתי…

מאת ניתאי רוטברט, ז9 

ביקשו ממני לכתוב כתבה לעיתון על יום העצמאות, והאמת שאני מסתובב עם זה כבר כמה ימים ולא ממש יודע מה לכתוב. זו אמורה להיות שנה שמחה וחגיגית, בכל זאת המדינה מציינת 75 שנה, אבל לא ככה זה מרגיש בלב שלי, ובלב של עוד הרבה אנשים במדינה שלנו. גם ככה יום העצמאות הוא יום מעט מוזר, המעבר החד מציון יום הזיכרון לחללי ישראל, בו משפחות רבות אבלות וכואבות על אלו שנפלו למען המדינה שלנו, לחגיגות השמחות, במות יום העצמאות והמסיבות – כל זה לא מרגיש לי הכי בנוח. 

אז מה יש לנו השנה? חגיגות יום עצמאות, על רקע של מדינה מפולגת. מדי שבת המשפחה שלי יוצאת להפגין בקפלן, יחד עם מאות אלפים אחרים ברחבי הארץ. יש לנו דגל ישראל גדול שאנחנו לוקחים איתנו, ובנחישות אנחנו קוראים לשלום, אחדות ודמוקרטיה בעם. אבל יש גם את אלו שדעתם אחרת ושונה, ותומכים בממשלה ובצעדיה, לועגים לאלו שכועסים, מאוכזבים ויוצאים להפגין בכל הזדמנות.

קיוויתי שביום העצמאות ה- 75 של המדינה, כולנו נלבש בגדים לבנים, ונרגיש את הגאווה, השמחה, נדבר על מה שהשגנו כמדינה, בכל כך  הרבה תחומים כמו חינוך, מדע, טכנולוגיה, תרבות, בניית הארץ, שימור הטבע והסביבה ועוד כל כך הרבה תחומים. שנישא את הדגל כחול לבן שלנו בביטחון, כשאנחנו יודעים שהעתיד שלנו במדינה הזאת בטוח, ושקולו של כל אזרח נשמע ונלקח בחשבון, לא משנה מאיזה מין, דת או גזע הוא. אבל לא ככה זה מרגיש לי ולעוד רבים אחרים.

אני בכל זאת מבקש ממכם, לקחת שניה, לעצור ולחשוב מחשבות טובות וחיוביות, לנסות להיות אופטימיים ולקוות לטוב. להאמין במה שנכון עבורנו – כי לא לשווא הדורות הקודמים לנו נלחמו והתאמצו להגיע לארץ המובטחת, לבנות פה מדינה מהיסוד ולהפוך אותה לסמל לשלום, אהבה ואחדות. חייבים לזכור מה יש לנו בידיים ולשמור על זה מכל משמר, לדבוק במה שנכון, באמת, בדמוקרטיה ולאהוב אחד את השני. תעשו הכל כדי שלכולנו יהיה פה טוב יותר, ושבשנה הבאה נרגיש שלמים יותר.

מזל טוב מדינה יקרה, יום הולדת שמח, עוד לא אבדה תקוותנו כמו שההמנון שלנו אומר. תחגגו ותשמרו על עצמכם.