מאת: רוני זבדי. מורה בכפר הירוק. יליד שנת 1958, עשור לאחר הקמת המדינה שלנו.

כשהתבקשתי לכתוב את תחושותי בהקשר של 75 שנה לעצמאותה של מדינת ישראל, הבקשה מייד הזכירה לי דמות ממערכון של הגשש החיוור. מדובר באוהד של ביתר ירושלים, מר כסח, שהתפרע במשחק ובעדותו בפני השופט הוא אומר "אני מרגע שאני זוכר עצמי אני אוהד של בית"ר. יש לי שני בנים. את האחד קראתי בית"ר ואת השני, ירושלים" . ככה גם אני וכנראה חלק מבני דורי. אנחנו מעורבים ריגשית במצבה של המדינה. אני כל כך ישראלי שכאשר שאלו אותי לפני שנים, "מה הם האירועים החשובים בחייך ?" עניתי "השואה והתקומה". זה הרגע שהבנתי שמשהו לא לגמרי בסדר איתי. מאז יש כמובן אירועים חשובים אחרים.

כן, אני אוהב את סביבתי, את ריח הפרדסים, את החברה הסובבת, שיחות בטלות, שיחות עמוקות, שירה סביב מדורה, חתירה בקיאקים בים, הפגנות למען הדמוקרטיה, ללמד בכפר… המוטו שלי זה להשאיר כל מקום, נקי מכפי שקיבלתי אותו.

יקרים, אם נצליח לעבור את המשבר שפוקד אותנו, לחזק את הדמוקרטיה, אולי אפילו להביא לחקיקת "חוק יסוד מגילת העצמאות" וגם, על הדרך, לאחות את הקרעים שמטרללים את החברה הישראלית, בהחלט נהיה דוגמא ומופת לאומות העולם. או אז נהיה ראויים להיקרא "אור לגויים". אישית, אראה בזה הישג אדיר ותנופה לקראת 75 השנים הבאות. זה מאוד מאוד ישמח אותי.

ד"ר נורית שלם במילה אישית – מוזמנים לקרא