מאת: עלמא לבנטל ואורי גולצמן ט'5

במהלך השבועות האחרונים, יצאנו לסיור בעוטף עזה, סיור שמטרתו הייתה לחשוף אותנו לחיים בעוטף, ולפסיפס הישראלי. 

ביקרנו בשביל הסלט, גבעת קובי, נתיב העשרה, ובגדר המפרידה. 

שביל הסלט הוא בעצם אתר המלא בחממות ואזורי גידול חקלאיים של ירקות ופירות בחבל הבשור. 

את הסיור בשביל בהכרת המתחם ועשייתו, ויצא נו לשחק עם הכלבה קורי, כלבה מאולפת ששעשעה את כולנו. 

אחרי זה, התפצלנו והתחלנו להסתובב במתחם. 

נכנסנו לחממת עגבניות שרי, למבוך צמחיה, ואפילו אספנו גזרים מהאדמה. 

הסבירו לנו על מערכת המים החקלאית, חילקו לנו תותים, ובסוף אפילו העפנו יונים

במהלך המבצעים הצבאיים האחרונים, הועפו אל כיוון השביל עפיפוני תבערה, ונפלו בו שברי רקטות. השברים, העפיפון ושאריו טיל כיפת ברזל הוצגו בפנינו, ואנחנו ראינו עד כמה באמת קרוב האיום. האמן ירון בוב יוצר פסלי פרחים, מזוזות ואפילו חנוכיות משברי הרקטות, וכל אלו הוצגו בפנינו, והראו לנו שאפילו שהמצב קשה, גם מהמצבים הכי נוראיים, יכולים לצמוח דברים מופלאים. 

  העצירה הבאה שלנו, הייתה גבעת קובי ואנדרטת הארבעה. הגבעה שימשה את רכז הביטחון של שדרות קובי הרוש, בתקופה שבה החלו ליפול הקסאמים הראשונים בשדרות. אז עוד לא הייתה את  כיפת ברזל שתשמור על התושבים, וקובי היה עולה על הגבעה ומתצפת על הרצועה כדי לצפות את נפילת הקסאמים מראש. על הגבעה הוקם אתר הנצחה לזכר סא"ל דולב קידר, רב סמל בכיר דני קסהון ביינסאין, רב סמל במיל' נדבר גולדמכר, וסגן משנה יובל היימן שנפלו ביולי 2014, במהלך מבצע "צוק איתן", בקרב עם מחבלים שיצאו מפתח מנהרה במטרה לבצע פיגועי רבי נפגעים בעוטף. שמענו את סיפורם באנדרטה, השקפנו לעבר הרצועה שהייתה במרחק קילומטרים ספורים, והבנו שהגיבורים הכי גדולים הם לא בהכרח בסרטים 

לאחר מכן הגענו לנתיב העשרה, מושב יפה, פורח ושקט. 
במושב הגענו למרכז למבקרים "נתיב לשלום", נתיב לשלום הינו מרכז שמטרתו העלאת מודעות על אורח החיים בעוטף עזה וקישוט החומה המגנה על התושבים בהפגזות מצד עזה. 

כשהגענו למקום ראינו את הסרט של צמרת זמיר, המשקף לנו איך נראים החיים של תושבת במושב, הפתאומיות של ההפגזות שהתחילו לפני כ-23 שנים וההלם המגיע איתן ותקוות התושבים לעתיד שקט וטוב של שלום. 

לאחר שהגענו זכינו לשמוע את רוני קידר שסיפרה לנו על חייה ועל התנדבותה.  
רוני זכתה לגור במצרים לכ-5 שנים, במהלך שהותה במצרים רוני שמעה את שני צדדי הויכוח, וזכתה לשמוע את הדעות וההשקפות של תושבי מצרים על ההתאסלמות בין שני הצדדים. 

אחרי שחזרה לארץ רוני החליטה שהיא רוצה להתנדב בעמותה המקבלת פצועים מעזה, מעבירה אותם את הגבול ומפנה אותם לבתי חולים ישראליים, על מנת לעזור ולשמוע עוד דעות וחוויות של אנשים מהצד השני של הויכוח. רוני גם סיפרה לנו על החששות המגיעים עם האחריות הכבדה ואמרה שהיא בוחרת להסתכל על הדברים בצורה חיובית, להאמין בבני אדם ותמיד לכוון לשלום.

לאחר השיחה עם רוני, יצאנו התלמידים לחצר המקום וקישטנו אבני חרסינה צבעוניות עם משאלותינו ותקוותינו לעתיד ולשלום, כאשר סיימנו לקשט את האבנים התחלנו לצעוד לכיוון החומה וכשהגענו לחומה הדבקנו את משאלותינו על ציור קיר גדול של המילה שלום בשפות שונות.

ולסיום, משביל הסלט ועד לנתיב העשרה, זכינו לראות את הצבעים האמיתיים של העוטף ולגלות את אבני החן שבו, תוך כדי למידה על המצב הקשה המתרחש ממש מתחת לאפנו.